מייסדים וצוותים קטנים
הרעיון שאתה ממשיך לתאר בפאב מגיע לאחר צהריים אחד
לכולם יש שלושה או ארבעה. אחד מהם שרד שנה של תיאור בקול רם, מה שמסמן חזק יותר מרוב מחקרי השוק, והוא עדיין מעולם לא נבנה — כי לבנות אותו פירושו שבועיים של הקמה לפני שמתרחש משהו מעניין.
הצורה הרגילה: שני ערבים טובים על השם ודף הנחיתה, אחד על הדומיין וה-DNS, אחד שאבד לספק מייל שדורש דומיין מאומת, אחד על כלי אנליטיקה שלא ייפתח שוב לעולם, ואז שבועיים שבהם לא קורה כלום כי המשימה הבאה משעממת והיום היה ארוך.
שום דבר ברשימה הזאת אינו הרעיון. זה המס, והוא משולם במטבע היחיד של מייסד עם עבודה: ערבים רצופים שנשארה בהם אנרגיה.
מה אחר צהריים אחד קונה במקום
פסקה אחת בפנים, ובסוף אחר הצהריים יש מוצר עם שם ומיתוג, אתר מפורסם, דשבורד, מכונה עובדת מאחוריו, תיבת דואר שתופסת תשובות, קמפיין באוויר ובלוג עם הפוסט הראשון.
כלומר, הערב המעניין הראשון באמת הוא הערב הראשון — זה שבו אתה שולח את הקישור לאחד עשר אנשים שיכולים להיות הלקוח וקורא מה הם אומרים. הערב הזה בדרך כלל מגיע בחודש השלישי, אם בכלל, והוא זה שמכריע הכול.
החלק שמפתיע אנשים: האות החזק ביותר הוא לא ההרשמות. הוא איך אתה מרגיש לגבי התיאור הכתוב כשאתה קורא אותו שוב. לא מעט רעיונות בני שנה לא שורדים את הצגת המקרה שלהם כהלכה, ולגלות את זה בשבת אחר הצהריים זו מתנה.
- 114:00 — הרעיוןשתי פסקאות על שוק שבו מאפיות קטנות קונות חומרי גלם יחד.
- 214:07 — המקרהשם, סמל, פלטת צבעים, ואלף מילים שמצדיקות את זה. סיפור הרווחיות היה שגוי; תוקן.
- 314:35 — זה קייםהאתר באוויר. הדשבורד מסודר. תהליך הזמנה-עד-חשבונית רץ.
- 414:55 — מופנה החוצהCRM עולה, המייל הראשון יוצא לארבעים אופים שאתה כבר מכיר, תוכנית הבלוג רצה.
- 519:40 — התשובה הראשונהמישהו שואל אם זה מכסה גם אריזות. זו החלטת מוצר, ועכשיו היא של השבת.
- ·המחיר של לטעותאחר צהריים אחד. וזה מה שמאפשר לטעות בכוונה, מהר, ארבע פעמים.
אחר צהריים אחדתשובות אמיתיות, לא סקר
אתה לא צריך שותף לשמונים האחוזים המשעממים.
מה אתה לא עושה
שישה ערבים שנשארים אצלך
בלי לבחור סט טכנולוגיות
בלי השוואה של ארבעה בוני אתרים, שלושה ספקי מייל ושני CRMs, לכל אחד תוכנית חינמית שנגמרת בדיוק איפה שאתה צריך אותה. הסט הוחלט, והוא שייך לחברה אחת.
בלי תור אימות
ספק המייל לא צריך דומיין מאומת, שער ה-SMS לא צריך שולח רשום, וחשבון התשלומים לא צריך שבוע. הם כבר שם, בחשבון שאליו נכנסת.
בלי ערב אינטגרציות
אין מה לחבר, כי שום דבר לא נפרד. ה-CRM כבר יודע על האתר, הקמפיין כבר יודע על ה-CRM, והדשבורד כבר יודע על כולם.
בלי סטייה בין עותקים
התיאור נכתב פעם אחת. האתר, התוויות בלוח הבקרה, הקמפיין ותוכנית הבלוג כולם קוראים את אותו מסמך, ולכן הפיץ' לא הופך בשקט לשלושה פיצ'ים שונים.
בלי חוב מדידה
הלוח עולה לאוויר לפני המבקר הראשון, כך שכבר בחודש הראשון יש מספרים. החלופה היא לגלות בחודש החמישי ששום דבר מעולם לא נרשם.
בלי שנים-עשר חידושים
חשבון אחד, ארנק אחד, חשבונית אחת. לא שמונה מנויים עם שמונה תאריכי חידוש, מתוכם שלושה שתשכח לבטל ברעיון שלא צלח.
לטעות ארבע פעמים בשנה, בכוונה
השינוי האמיתי הוא לא שרעיון אחד נבנה מהר יותר. השינוי הוא שהמספר הנכון של רעיונות להריץ מפסיק להיות אחד. כשבדיקה עולה אחר צהריים ו-490 אירו במקום רבעון ואת החסכונות שלך, להריץ ארבע בשנה זה דבר סביר לאדם עם עבודה — וארבע בדיקות כנות מנצחות מחויבות הרואית אחת כמעט בכל מדד שחשוב.
זה גם מקל על ההפסקה, וזה החלק שאף אחד לא מפרסם. רעיון שהשקעת בו רבעון קשה מאוד לנטוש בדיוק ברגע שהראיות מגיעות. רעיון שהשקעת בו אחר צהריים אפשר לסגור בלי טקס, ואת אחר הצהריים להשקיע במקום זאת ברעיון הבא.
ההסתייגות הכנה: אף אחד מזה לא הופך רעיון לטוב, ואף אחד מזה לא מוכר בשבילך. מה שזה מסלק הוא את שבועיים-שלושה שבין הרעיון לגילוי. כל מה שאחרי זה נשאר החלק הקשה, והוא עדיין שלך.